.jpg)
ב-37 שנותיי על הכדור, אם יש דבר אחד שלמדתי – זה שמילים, מרשימות ככל שיהיו, לא יכולות להחליף מעשים. אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד יכול להבטיח הבטחות גדולות, לצייר חזון מהפכני, או להרשים במחמאות נדיבות.
כמשקיע בסטארט-אפים, אני מבלה שעות ארוכות בהקשבה לפיצ'ים של יזמים ויזמות. עם הזמן, למדתי להעריך את הכוח של סיפורים נכונים ואת החשיבות של בחירת מילים מדויקת. יותר מהכל, הבנתי שהמבחן האמיתי לא מתרחש בזמן הפיץ' עצמו, אלא ברגע שבו המצגת נסגרת – והמעשים מתחילים לדבר.
בסופו של דבר, מי אנחנו באמת? אנחנו מה שאנחנו עושים. המעשים שלנו הם המראה האמיתית לערכים שלנו, להחלטות שאנחנו מקבלים, ולדרך שבה אנחנו משפיעים על העולם סביבנו.
ניוזלטר פברואר מוקדש בדיוק לנושא הזה: איך לזהות את הפער בין מילים למעשים, ואיך אנחנו יכולים להבין את המשמעות שמאחורי הפעולות – של אחרים, ושלנו.
אם אהבתם את התוכן, אשמח שתפיצו אותו הלאה (אפרופו מעשים) לחברים שיוכלו ליהנות ממנו גם, והזמינו אותם להצטרף ולקבל אותו מדי חודש.
בואו נצלול,
גיא
מה מחכה לכם החודש בניוזלטר:
בן הורוביץ', אחד משותפי קרן אנדריסן הורוביץ' – שנחשבת לאחת מקרנות הון-הסיכון המובילות בעולם – כתב ספר בשם What You Do is Who You Are. הספר עוסק בתופעה מוכרת: יזמים שמקדישים זמן ומשאבים לבניית תרבות ארגונית נוצצת ומרשימה כלפי חוץ. מסיבות באיים אקזוטיים, שף פרטי לארוחות צהריים, מטבחים עמוסים בעשרה סוגי קורנפלקס וחלב, ומנויים חינמיים לחדרי כושר הם רק חלק מהתפאורה. ובמקביל, קירות המשרד מכוסים בסיסמאות כמו "שקיפות היא כוח", "חיים את הערכים, לא רק מדפיסים אותם", וכמובן, "צומחים יחד, כמשפחה".
אבל הורוביץ' מסביר שתרבות וערכים של חברה לא נמדדים לעולם על פי הסיסמאות שעל הקיר או המיילים הנרגשים שנשלחים אחרי האופסייט. תרבות היא מה שקורה באמת – ההתנהגות היומיומית של המייסדים, המנהלים והעובדים. אם מייסד סטארט-אפ צועק ומשפיל עובד חדש שהעלה קוד שגוי לפרודקשן, שום תזכיר מלא באמפתיה לא ישנה את המסר שעובר: כאן אין מקום לטעויות. ואם עובדת מתמודדת עם קושי אישי ולא מקבלת תמיכה – בין אם יחס חם או משאבים כמו זמן וכסף – היא לא תרגיש שהיא "חלק מהמשפחה". במקרה הטוב, היא תראה את זה כמשפחה לא מתפקדת.
הורוביץ' למעשה מזכיר לנו את הכללים הבסיסיים שכולנו מכירים, אבל נוטים לשכוח: אפשר לדבר עד מחר, אבל שום דבר לא יהיה יותר חזק ממה שנעשה.
יתרה מזו, הוא מדגיש שלכל אחד מאיתנו יש אחריות אישית על הערכים והתרבות שאנחנו יוצרים סביבנו. "אם משהו התרחש בסביבתך והוא מתחת לסטנדרט שלך, ולא הערת עליו – מזל טוב, יצרת כרגע סטנדרט חדש, נמוך יותר." המשפט הזה מהספר* מלווה אותי לעיתים קרובות, במיוחד כשאני בוחן את סטנדרט ההתנהגות שאני שואף אליו בפירמה כמו Fusion.
ואם זה נשמע לכם נכון גם בחיים האישיים, אתם לא טועים. היכולת לזהות בזמן אמת התנהלות של מישהו קרוב – בן משפחה, חבר או קולגה – שפועלת בניגוד לסט הערכים שלנו, ולהגיב בצורה ברורה ומשקפת, היא כלי משמעותי ליצירת מציאות שתואמת את העקרונות שלנו.
כשחושבים על זה, לא מעט עצות של קואוצ'רים לעזרה עצמית נוגעות בדיוק בזה: להתבונן במציאות, לזהות מה מציק לנו, להבין את התגובה שלנו, ולפעול כדי ליצור מציאות שמתאימה לסטנדרטים שלנו.
אז בקיצור, אם הייתה לכם "פגישה מדהימה" עם שותף או משקיע שנראה היה שהתלהב מאד, אבל בסוף לא חוזר לטלפונים או למיילים שלכם (גם אחרי שעשיתם פולו-אפ, ועוד אחד); או, אם יש לכם חבר שטוען שהוא "תמיד כאן בשבילכם" אבל נעלם ברגע בו באמת הייתם צריכים אותו – זה לא צירוף מקרים.
לאורך השנים, למדתי להפסיק להקשיב למילים ולעבור להקשיב למעשים. התוצאות לא איחרו לבוא – מי שבאמת התכוון לפעול בהתאם לכוונות הטובות שלו, עשה זאת בלי קשר למילים. ומי שלא? נחשף מהר מאד. בסופו של דבר, מעשים הם המציאות, ומילים הן רק חלום.
(*לא ציטוט מדויק, אבל הכוונה לגמרי כן)
את קרן Fusion הקמנו מאפס, יאיר ורדי (השותף שלי) ואני, כעסק עצמאי לחלוטין. לפני קצת יותר משבע שנים, ישנו על ספות של חברים, לקחנו הלוואות, שרפנו חסכונות – ובסופו של דבר הצלחנו לעמוד על הרגליים ולבנות בכוחות עצמנו את הפעילות והמותג שאתם מכירים היום.
אבל, כ"מנהלים צעירים" שמקימים קרן חדשה, נתקלנו לאורך השנים באינספור פניות מגורמים בתעשייה – משקיעי הון-סיכון, תאגידים, ואנשים ששמותיהם מוכרים לכם היטב מהתקשורת. הפניות תמיד התחילו באותה צורה: "אנחנו רואים ערך אסטרטגי בפעילות שלכם, ונשמח לשתף פעולה". לפעמים זה כלל דיבורים על השקעות, לפעמים ציינו סכומים, ולעיתים קרובות פשוט הציעו לשבת ולדבר – בצורה מעורפלת אבל מאוד מבטיחה.
זה תמיד מאד מחמיא, במיוחד בתחילת הדרך. כשאתה רק מתחיל, כל פנייה כזו נראית כמו צעד משמעותי קדימה. אבל עם הזמן, שמתי לב שרבות מההצעות האלו נראות מבטיחות רק על פני השטח. בפועל, היינו נכנסים לסבבים אינסופיים של פגישות עם משקיעים – פגישה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. אחר כך הגיעו בקשות לחומרים נוספים, עוד שאלות, עוד הבהרות. ובסוף? הייתה מגיעה אותה ההבטחה: כסף גדול ושיתוף פעולה "אסטרטגי ומנצח".
זיהינו שתהליכים כאלו כמעט תמיד התנהלו באותה תבנית: פגישות על גבי פגישות, שבהן אנחנו מוסרים עוד ועוד חומרים, עונים על שאלות ומספקים הבהרות. ואז – ברוב המקרים – הצד השני פשוט נעלם. במקרה הטוב יותר, הייתה מגיעה תגובה לקונית שסוגרת את התהליך באופן חד-צדדי ופתאומי.
מה קרה שם? איך לא שמנו לב?
לקח לי זמן להבין שמילים כמו "נשמח" או "מאד מעריכים" הן לא פעם מסך עשן. בספרו Give and Take, אדם גרנט מתאר את ההבדל בין שני סוגי אנשים: Givers ("נותנים") – אלו שחושבים קודם כל על איך הם יכולים להעניק ערך לאחרים, ו-Takers ("לוקחים") – אלו שממוקדים בעיקר במה שהם יכולים לקבל. ל-Givers יש יתרון משמעותי בסביבה תחרותית, שכן הם בונים מערכות יחסים ארוכות טווח המבוססות על אמון וערך הדדי, בעוד ה-Takers מתמקדים בטווח הקצר, לעיתים על חשבון הסובבים אותם.
חשוב לציין, שב-Fusion פגשנו את שני הסוגים – ובנינו את הפירמה שלנו בזכות גיברס מופלאים מהתעשייה, שעזרו לנו מהיום הראשון. היו שותפים מדהימים, בקרנות ישראליות ואמריקניות, שתרמו לבניית Fusion מאפס: הם יצרו חיבורים שהובילו להשקעות משמעותיות בסטארט-אפים, פתחו דלתות למשקיעים שהשקיעו בקרן שלנו – וכל זה נעשה בשקט, מאחורי הקלעים, מתוך הערכה כנה וללא כל ציפייה לתמורה.
אבל יש גם את האחרים. אלה שמדברים הרבה, ועושים מעט. אלה שיגידו "אשמח לשתף פעולה", אבל בפועל מתמקדים רק במה שהם יכולים לקבל.
לאורך השנים, ובעיקר בשנים האחרונות, אחרי ש"גדלנו" בקרן והתחלנו להציג הצלחות משמעותיות – הן בהשקעות שלנו והן בפעילויות הקהילה והאירועים שבנינו מהשנה הראשונה – החלו להגיע אלינו פניות רבות בסגנון הבא:
נשמע טוב, נכון? ובכן, הנה מה שלמדתי לאורך השנים:
מי שבאמת רוצה לשתף פעולה, פשוט יעשה את זה. הוא יניח הצעה אמיתית על השולחן, יסביר מה הערך שהוא מביא, ומה הוא מצפה לקבל מאיתנו בתמורה.
מי שרוצה לעזור, פשוט יעזור – לעיתים אפילו בלי שנתבקש. הוא "ידחוף" ויציע עזרה בצורה אקטיבית מתוך כוונה אמיתית.
ומי שמחפש ערך הדדי משיתוף הפעולה, יציע משהו שמשרת את שני הצדדים, ולא רק את האינטרסים שלו.
הנה דוגמא מהשטח: משקיעים שבאמת רוצים "לעשות השקעות ביחד" פונים אלינו מתוך עניין אמיתי בחברות שלנו, ושואלים באופן יזום על חברות חדשות. כשיש כאלו שמעניינות אותם, הם פועלים ברצינות – נפגשים איתן, מנהלים שיחות כנות עם היזמים, ולמעשה כל ההתנהלות שלהם מולנו ומולן משדרת כבוד, רצינות ומחויבות.
ומהצד השני? יש את אלו שזורקים משפטים ריקים באירוע או מיטאפ: "מתי נעשה כבר משהו ביחד? צריך". ובכן, אם באמת היית רוצה, כבר היינו עושים. למדתי עם הזמן לזהות את חוסר הרצינות הזה, ולעיתים אף להגיב אליו בארסיות (סליחה, לפעמים מתפלק לי, אתם יודעים מי אתם).
בשורה התחתונה - שיתופי הפעולה הטובים ביותר שלנו, אלו בשווי מיליוני דולרים ויותר, נסגרו תוך שבועות ספורים. כי כשמישהו באמת רוצה לעבוד איתכם, אתם תרגישו את זה. הוא יחזור מהר עם הצעה ברורה, שתציג ערך הדדי, ולא ימרח אתכם בשאלות ובקשות אינסופיות.
המילים היפות ביותר הן חסרות משמעות אם הן לא מלוות במעשים. זכרו: המעשים הם אלו שחושפים את הכוונות האמיתיות.
#1 חפשו את הדפוסים
👈🏻 בדקו עקביות: האם יש הלימה בין מה שאומרים לבין מה שעושים? נסו למדוד את הקשר שלכם לאורך זמן – שבועות, חודשים, ואפילו שנים – כדי להעריך את האותנטיות שלהם.
👈🏻 הם 'גיברז' או 'טייקרז'? האם הם פונים כדי לתת ערך אמיתי, או שהם בעיקר מחפשים לקחת? שאלו את עצמכם: מה הם באמת מביאים לשולחן?
👈🏻 זהו את המסגרת: מי נוטה ליזום יותר בקשר? האם הקשר נשמר רק כשהם זקוקים למשהו, או שיש מאמץ אמיתי לתחזק את היחסים גם בזמנים רגועים? עם יד על הלב, איזה "אופי" ומסגרת יש למערכת היחסים ביניכם? מה הדינמיקה, מי צריך את מי יותר, ולמה?
#2 היו פרגמטיים
👈🏻 אל תקחו ללב: לא כל מי שמדבר ולא עושה - עושה זאת בכוונה רעה. יש כאלו שלא יודעים אחרת, ואפילו בנו קריירה שלמה על יכולות מילוליות מרשימות. בתעשיות רבות – כמו פוליטיקה, תקשורת, עסקים – הכישרון לדבר יכול להיות ערך בפני עצמו.
👈🏻 התמקדו בערך האמיתי: דרגו מנטלית את האנשים סביבכם - נסו להבחין האם הם יותר "מדברים" או "עושים". צרו לעצמכם דירוג שיעזור לכם לנהל את הציפיות והאינטראקציות איתם.
#3 תכננו חכם
👈🏻 התאימו תפקידים: העולם מלא באנשים עם כשרונות מגוונים, ולא כולם אנשי עשייה – וזה לגמרי בסדר. הכירו בערכם של "אנשי המילה" ותנו להם לתרום בתחומים שבהם הם מצטיינים. אם יש לכם בצוות מישהו שמצטיין בדיבור אך פחות בארגון, אל תעמיסו עליו משימות לוגיסטיות – תנו לו לזרוח בנאומים או בהשראה. מתכננים חופשה עם חבר שלא חזק בפרטים? קחו יוזמה ודאגו לארגון, ותנו לו תפקיד שמתאים לו – כמו לשכנע אחרים להצטרף או לדאוג לאווירה נעימה. התאמת התפקידים למיומנויות לא רק מבטיחה תוצאות טובות יותר, אלא גם מפחיתה תסכולים ואכזבות מיותרות.
👈🏻 אל תשכחו לבחון את הדברים מחדש: עצרו מדי פעם לבדוק את הנחות העבודה שלכם. אנשים משתנים, ודינמיקות בין-אישיות מתפתחות עם הזמן. התאימו את הציפיות והתוכניות שלכם למציאות המשתנה, ושמרו על גמישות שתאפשר לכם להפוך שינויים להזדמנויות.
לסיכום, אנחנו חיים בעולם שבו מילים עשויות להישמע מפתות ולהשאיר עלינו רושם עמוק, אבל רק המעשים הם אלו שבאמת משקפים את האמת. מחויבות אמיתית נראית דרך הפעולות – לא דרך הצהרות ריקות.
בחרו להקשיב פחות למה שאנשים אומרים, והתמקדו במה שהם עושים. כי בסופו של דבר, המעשים הם אלו שמספרים את הסיפור האמיתי.
מה אני קורא, שומע ומאזין לו ויכול לעניין גם אותך 🤓
🎥 העולם הוא שוק של קח-ותן: הרצאת ה-TED של אדם גרנט היא קצרה, קולעת ומעוררת מחשבה. גרנט, פסיכולוג ארגוני, מגדיר שלושה סוגי אנשים במקום העבודה: הנותנים (Givers), הלוקחים (Takers), והמתאימים (Matchers). בהרצאה "?Are You a Giver or a Taker" הוא מציע תובנות מעשיות לטיפוח תרבות של נדיבות בארגון, וגם איך לזהות ולעצור עובדים מניפולטיביים שמנצלים את המערכת. מומלץ לצפייה.
📖 ארוך-מדי-לא-קראתי (אמ;לק): אם רציתם לקרוא את הספר המצוין של בן הורוביץ' על תרבות ארגונית – ואיך היא לא מה שכותבים על הקיר או מספרים, אלא מה שעושים ביומיום – אבל לא בטוחים שתמצאו את הזמן, קבלו סיכום מעולה של "What You Do Is Who You Are".
💡 גם ילדים יכולים לפענח את האמת: "סודות ההצפנה לילדים" הוא הספר הראשון בעברית שמכניס את הילדים לעולם ההצפנה המרתק. הספר מלמד איך לשלוח הודעות סודיות, להגן על קניות באינטרנט ולהשתמש במדיה החברתית בבטחה – כל זה בצורה חווייתית ומהנה, כולל כרטיסיות משחקיות. מושלם לילדי הסטארט-אפ ניישן. הספר, שהצליח בפרויקט מימון המונים, זמין עכשיו להזמנה באתר.
הניוזלטר הזה נולד בזכותכם – ספרו לי על מה תרצו שאכתוב במייל חוזר, ואל תשכחו לשתף!
שלכם,
גיא
%20(1).avif)
