מפקד 8200 לשעבר בשיחה על סייבר, דיפנס-טק והלקחים שישראל חייבת להפנים

‍

‍

בפרק חדש של "מובילי חדשנות" ישבנו עם אסף כוחן, מפקד יחידת 8200 לשעבר ונשיא חברת Sentra, לשיחה גלויה על טכנולוגיה, סייבר, תפיסות שגויות, ומה ישראל צריכה לעשות כדי להישאר בחזית

‍

מה משותף למגיפת הקורונה, השבעה באוקטובר, ובינה מלאכותית? כולם שינו את חוקי המשחק – וגם מחייבים אותנו לבחון מחדש את מושג הביטחון. אם פעם היה ברור מה זה 'העורף' ומה זה 'חזית', היום נדמה ששניהם מתערבבים. פצצות נופלות על מרכזים אזרחיים, מידע נפרץ ממקומות עבודה, ובמובנים רבים – גם ההייטק הישראלי הפך לחלק ממערך ההגנה הלאומי.

בפרק חדש של "חדשנות על הבר", רצינו לגעת בדיוק במפגש הזה שבין טכנולוגיה, ביטחון, תעשיות מתקדמות והחוסן האנושי שמחזיק את הכל יחד. הפעם נפגשנו עם צחי שנרך, משנה למנכ"ל רשות החדשנות; אסף כוחן, נשיא חברת Sentra ומפקד יחידת 8200 לשעבר, שמדבר בכנות על מה שישראל צריכה להבין בתחום הסייבר והדיפנס-טק; וג'ק (טאטו) ביג'יו, מנכ"ל UBQ מהעוטף, שמראה איך אפשר להפוך זבל לחומר גלם שמשנה את העולם, גם מתוך מלחמה.

"חדשנות על הבר" היא סדרת פודקאסטים בה בכירי רשות החדשנות משוחחים עם מובילי עולם הכלכלה והטכנולוגיה בישראל. והפעם, שלושה קולות שונים – שמספקים מבט רחב על העתיד שאנחנו בונים פה, גם תחת אש.

‍

‍

‍

עד כמה נכון להסתמך באופן מרכזי על טכנולוגיה לצורך ייצור מודיעין, ובעיקר מודיעין התראה?

‍

אסף כוחן: "אני אפתח בדיסקליימר חשוב – פרשתי מהמערכת לפני ארבע שנים, ולכן רוב המידע שיש לי דומה לזה שיש לכם, אולי עם קצת יותר רקע. אני מאד נזהר מלהסיק מסקנות חד-משמעיות בלי להכיר את כל העובדות. ועדיין, כשמסתכלים על הטכנולוגיה שיש בידי מערכת הביטחון, מערכות כמו כיפת ברזל, שרביט קסמים, חץ – אלה לא רק דוגמאות לטכנולוגיות מתקדמות, אלא לתשתית שלמה של חדשנות צבאית־אזרחית, שמוכרת היום גם בשם דיפנס-טק. אלה רכיבים שמגנים עלינו, מאפשרים לכלכלה לפעול ולכולנו לחיות כאן בתחושת ביטחון, ולעיתים גם בביטחון ממשי. במובן הזה, הסיפור תמיד מורכב מטכנולוגיה ואנשים.

כשבוחנים את אירועי השבעה באוקטובר, את מה שקדם להם ואת הלילה עצמו – אין ספק שמדובר בכישלון צורב ונורא. דברים לא עבדו. אבל האם הכישלון הזה נובע מהישענות יתר על טכנולוגיה? אני ממש לא בטוח בזה. מה שקרה פה בעיניי נובע מהתפיסה שהתמכרנו אליה, תפיסה שמאמינה שאפשר לחיות באיזשהו דו-קיום עם המפלצת שצמחה מעבר לגבול. זו לא טעות טכנולוגית, זו טעות תפיסתית.

נכון, לטכנולוגיה יש חלק ביצירת תחושת שליטה מופרזת. היא טשטשה לנו את המציאות. מושגים כמו 'עליונות מודיעינית' או 'עליונות טכנולוגית שמובילה לעליונות מודיעינית' – הם מושגים מבלבלים, לא צנועים, אפילו יהירים. והאמונה שאפשר להגיע לעליונות מוחלטת על היריב היא זו שתרמה למה שקרה כאן. מצד שני, בהסתכלות קדימה, זו תהיה טעות קשה לבוא ולהגיד שצריך להזיז את הטכנולוגיה הצידה. התהליכים צריכים להיות מבוססי שילוב של טכנולוגיה ואנשים. מסקנה שתשאיר את הטכנולוגיה בחוץ – תקרב אותנו לאירוע הבא הרבה יותר מהר".

צחי שנרך: "בדיוק מהמקום הזה, רשות החדשנות נכנסת לפעולה – לא רק כמממנת, אלא כבונה תשתיות. בדרום, למשל, הקמנו יחד עם אלביט מעבדת רובוטיקה, עם סורוקה מעבדת בריאות דיגיטלית, ועם DELL מעבדת סייבר. הרעיון הוא לאפשר לחדשנות לפרוח דווקא מתוך אתגרים ביטחוניים, גיאוגרפיים ודמוגרפיים".

‍

‍

כמה מדאיגה אותך מגמת עזיבת האנשים על רקע המצב הפוליטי, הדמוגרפיה, והשחיקה במעמד של אלו שמבצעים מאות ימי מילואים?

‍

אסף כוחן: "אני באמת חושב שיש פה מסה קריטית, שיש סביבה שמסוגלת לגבש הסכמות על הדברים המרכזיים שישמרו עלינו ויאפשרו לנו עתיד משותף. התשובה שלי קצת פוליטית, ואני נמנע מלהיכנס לאמירות חדות בכוונה, אבל אני כן אופטימי. לא כי אני אופטימיסט חסר תקנה, אלא כי אני רואה פה הרבה מאוד עוצמות. אני מסתובב לא מעט בעולם, מבקר בארצות הברית כמעט פעמיים בחודש, ואני רואה סביבות שהן מנוכרות, קרות, סגורות בתוך עצמן. פה אני רואה משהו אחר. ופה, יש לנו עוצמה ייחודית, שהיא בדיוק מה שצריך לשמר".

‍

מה סנטרה עושה, והאם אתה הולך לשבור את השיא של אסף רפפורט ולמכור אותה ב-32 מיליארד דולר?

‍

אסף כוחן: "קודם כל, שאפו גדול לאסף רפפורט ולצוות של Wiz. זה בהישג פנומנלי של חבורה שהולכת יחד כבר למעלה מעשור. הם עשו את מסלול תלפיות, שירתו ביחידות הטכנולוגיות המובחרות, עבדו שנים יחד, הקימו את החברה הראשונה, מכרו אותה למיקרוסופט ב-400 מיליון דולר, עשו פרק בתאגיד, אסף הוביל את מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, ואז הם חזרו לשחק בליגה של הגדולים עם Wiz, והצליחו בענק. זה סיפור מעורר השראה.

סנטרה, לעומת זאת, צמחה ממקום אחר. אנחנו בדומיין של סייבר סקיוריטי, אבל הפוקוס שלנו הוא הדאטה – הלב של כל ארגון. מה שמייחד את סנטרה זה שהיא מתמודדת עם בעיה שהולכת ומחריפה: ארגונים מייצרים כמויות עצומות של דאטה, שמצטבר, משתכפל, נודד בין עננים, ובפועל אין להם מושג מה יש להם בידיים. המוצר שלנו (וזה מוצר, לא שירות) יודע לאתר את המידע הרגיש ביותר, בין אם זה פרטים של לקוחות, קוד מקור, תיקים רפואיים או פטנטים, ולמפות אותו: איפה הוא יושב, אם הוא מוצפן, מי ניגש אליו, האם הוא משוכפל, והאם הוא חשוף בטעות לאינטרנט. בסוף, אנחנו עוזרים לארגונים להבין מה יש להם, ואיפה הם פגיעים – כדי שיוכלו לצמצם את שטח התקיפה בצורה משמעותית.

אנחנו בני שלוש וחצי, עם פיתוח ומוצר שיושבים בישראל, ושוק יעד אמריקאי. זה אתגר ענק, במיוחד כשאתה יוצא ממערכת ביטחונית עצומה ומקים מאפס משהו חדש, אבל בעיניי זה המסלול. לבנות משהו שיש לו ערך אמיתי, בקצב שלנו. האם זה יימכר ב-32 מיליארד דולר? ימים יגידו. אני בעיקר גאה בזה שאנחנו מנסים לבנות משהו משמעותי, ישראלי, ופורץ דרך".

‍

‍

האם יש עוד מקום לדעתך ליוניקורנים ישראלים בתחום הסייבר?

‍

אסף כוחן: "כן - כל עוד לא נעשה שטויות. ושטויות, דרך אגב, זה לא רק בתחום הסייבר עצמו. זה גם היכולת שלנו לשמור כאן על מדינה שאנשים רוצים לחיות בה. מדינה שמעוררת תחושת שייכות, סולידריות והזדהות. בלי זה, אי אפשר לבנות הצלחה לאורך זמן. אם נצליח לשמר את המרכיבים האלה, יש סיכוי טוב שישראל תמשיך להוביל גם בתחום הזה. הסייבר, שעד לא מזמן נחשב בעיקר לכלי לצמצום סיכונים – הופך היום לגורם שמאפשר צמיחה עסקית. הוא לא נעלם. זה לא עוד טרנד כמו יהלומים או טלפונים סלולריים, הוא פשוט משתנה.

אבל חשוב לומר, ההובלה שלנו לא מובנת מאליה. לגבי ישראל אדבר עם סימני שאלה, ולא סימני קריאה. כל עוד יש חוק גיוס חובה שמזרים לכאן באופן קבוע זרם מטורף של אנשים מוכשרים שעוברים מסלול טכנולוגי אינטנסיבי, תעשיית הון סיכון פעילה, ומרכזי פיתוח של החברות הבינלאומיות ששומרות על קשר עמוק עם השוק הישראלי, כל עוד שלושת אלה נשמרים, יש לישראל מקום בצמרת. אבל אם אחד מהם יפגע – אנחנו נהיה ב־deep shit".

‍

‍

מה זה UBQ – איך זה עובד, ואיזו בעיה החברה באה לפתור?

‍

ג’ק ביג’יו: "UBQ היא טכנולוגיה שהרבה אמרו עליה שזה 'Too good to be true'. אבל זה עובד, ואנחנו עושים את זה כאן, בצאלים שבדרום. אנחנו יודעים לקחת את מה שנחשב לזבל הכי מעורב ומבולגן – שאריות אוכל, חיתולים, ניירות, קרטונים, פלסטיקים מלוכלכים, ולהפוך את הכל, בלי מיון, לחומר גלם חדש לגמרי: UBQ. זה חומר פלסטי תרמופלסטי, ירוק, סירקולרי, בר-קיימא, בלי פליטות מזהמות. תחליף לפוליפרופילן, פוליסטירן ושאר חומרים מבוססי נפט.

התהליך שפיתחנו מתבסס על כימיה אורגנית בטמפרטורות נמוכות, זאת בניגוד לתעשיית הפטרוכימיה שמצריכה טמפרטורות של 1,000 מעלות. על כל 1.3 טון של פסולת אנחנו מייצרים טון אחד של UBQ. ומה אפשר לעשות איתו? כמעט הכל! כיסאות, מגשים, חלקי מכוניות, פאנלים לתעשיית הבנייה, אפילו מגשים של מקדונלד'ס. מרצדס בנץ כבר לקוחות שלנו. במקום שהזבל ילך למטמנות, יפלוט גז מתאן רעיל ויזהם, אנחנו הופכים אותו לחומר שמשנה את כל שרשרת האספקה של תעשיית הפלסטיק.

זו המצאה ישראלית שנבחרה לאחת מ-200 ההמצאות החשובות בעולם לשנת 2023 על ידי מגזין TIME. ומה שבאמת מדהים, זה ש-UBQ צמחה מתוך עוטף עזה. שניים מהעובדים שלנו נרצחו באירועי 7 באוקטובר, אחרים איבדו קרובים. ובכל זאת, תוך חודש חזרנו לייצר. כי זו לא רק טכנולוגיה, זו שליחות עבורנו".​

‍

‍

לאן אתה רואה את UBQ מתפתחת בעוד חמש שנים?

‍

ג’ק ביג’יו: "היופי ב־UBQ הוא שהיא יכולה לקום כמעט בכל מקום. איפה שיש בני אדם – יש פסולת. אז תיאורטית, אפשר לשים מפעל UBQ בכל פינה בעולם. אבל בפועל, צריך שיהיה גם מי שירצה לקנות את החומר הזה. צריך שוק, צריך ביקוש. המבט שלנו קדימה מופנה ליעדים אסטרטגיים: ארצות הברית, אירופה, יפן והאמירויות. שם אנחנו רואים לא רק צורך, אלא גם מוכנות אמיתית לשלב פתרונות ירוקים ברמה תעשייתית.

UBQ היום כבר לא סטארטאפ, אבל עדיין לא חברה ענקית. אנחנו בשלב ה־Scale Up, עם 115 עובדים, ותשתית שגדלה מיום ליום. המטרה היא לא רק לייצר חומר, אלא באמת לייצר שינוי. אם במקום לשרוף נפט בשביל לייצר פלסטיק, נוכל להפוך זבל לחומר גלם איכותי, אז עשינו משהו שהוא הרבה מעבר לעסק. עשינו תיקון".

‍

‍

‍