"הטכנולוגיה האיצה את עצמה אבל הממשלה בישראל עדיין עובדת עם חלונות 95"

‍

מייקל אייזנברג, שותף-מנהל בקרן Aleph, חושב שעיסוק הממשלה בנושא הבינה המלאכותית הוא חובבני ואין הבנה של גודל האירוע. אבל הוא אופטימי מתמיד ומאמין שלהייטק הישראלי צפויה עוד דרך מזהירה. פרק חדש של "עוד פודקאסט לסטארטאפים"‍

יזמים רבים תמיד מתארים את המסע שלהם בהקמת סטארטאפ כנסיעה ברכבת הרים. אבל ב-3 השנים האחרונות נראה שכל מי שקשור להייטק הישראלי מרגיש שותף לנסיעה הזו. החל מתקופת הקורונה, דרך "תור הזהב" ואז התפוצצות בועה, מיתון עולמי, ולקינוח מהפכת ה-AI שמשנה סדרי עולם, ומלחמה שסופה לא נראה עדיין באופק.

לכן תמיד מעניין לשמוע תובנות ותחזיות מהוותיקים והמנוסים בתעשייה.
‍
מייקל אייזנברג הוא שותף בקרן Aleph המתמקדת בהשקעות בשלבים הראשונים של חברות סטארטאפ, ומנהלת נכסים בשווי של 850 מיליון דולר. לאורך השנים השקיעה הקרן ביותר מ-60 חברות בהן Lemonade, Melio, Windward ו-Empathy. לפני כן, היה מייקל שותף בקרן Benchmark Capital בה ניהל את הפורטפוליו הישראלי של הקרן, וישב בדירקטוריונים של כמה מהסטארטאפים המובילים בישראל, כולל Wix.

בחודש יוני האחרון הוזמן אייזנברג להשתתף בדיון של ועדת הבינה-המלאכותית והטכנולוגיות המתקדמות של הכנסת, שם לא חסך בביקורת כלפי הממשלה בטענה שהיא לא עושה מספיק כדי לקדם את התחום בישראל. כמשקיע הון-סיכון ותיק בתעשיית הטק הישראלית והאמריקאית, הוא הביע דאגה מאי-ההשתתפות של ישראל במירוץ העולמי ל-AI, אך בו בזמן סבור שזו תקופה מעולה לאקוסיסטם המקומי, עם קרנות הון-סיכון בינלאומית רבות שמזהות את הפוטנציאל ומקימות משרדים בישראל, דווקא עכשיו.

‍

‍

‍

‍

יש לך גישה מאד אופטימית למצב ולאתגרים שאנחנו חווים כאן. מאיפה היא מגיעה? 

‍

"קודם כל, אני אדם אופטימי מטבעי. אני חושב שזו דרך טובה להעביר איתה את החיים. מדינת ישראל היא חזקה, והאנשים כאן הם הנפלאים ביותר עלי אדמות. כמי שעלה לארץ, אני מרגיש שזכיתי בלוטו כשהחלטנו להגיע לישראל. זו ההחלטה השנייה הכי חכמה שקיבלתי בחיים, מלבד להתחתן עם אשתי. נכון, יש לנו אתגרים ביטחוניים וניהוליים, אך זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בהם, ואנחנו ממש לא חריגים בסיפור של ממשלה דמוקרטית שלא מתפקדת במיטבה. הבורסות עולות ויורדות, השמש זורחת למחרת, האיראנים עדיין לא תקפו אותנו, האופטימיות מנצחת. יש פה בהלה ופאניקה כללית, וחשוב לזכור שביחס לכל העולם אנחנו דווקא במצב טוב מאד, צריך להגיד את זה ובעיקר להאמין בזה. 

אני חושש שרבים מאיתנו איבדו פרספקטיבה על החיים והמציאות מרוב הצפת המידע בתקשורת וברשתות. אין מקום טוב יותר בעולם עבור העם היהודי מאשר מדינת ישראל. יש לנו צבא מהחזקים בעולם, שיעור ילודה גבוה, אנחנו חיים במקום בטוח יחסית, האמן לי שעדיף לנו כאן מאשר בגרמניה, אנגליה או ארצות-הברית. 

לצד זה, עצם היותי אופטימי לרגע לא אומר שאני נאיבי, יש לי שתי רגליים על הקרקע והרבה ביקורת על דברים שנעשים כאן, ואני גם מביע אותה ברשתות החברתיות, בלוגים, כתבות ואפילו בהרצאה שהעברתי בכנסת על החובבנות הממשלתית בגישה שלהם כלפי בינה-מלאכותית. אנחנו מדינה קטנה, מותקפת, יצירתית ויצרנית, ואין לנו את הפריבילגיה להתעסק בפוליטיקה. זה נכון ברמה הצבאית, התקציבית והכלכלית, ולכן אנחנו נדרשים כעת לקבל החלטות קשות. אנחנו צריכים להגדיר את סדרי העדיפויות שלנו, ולהחליט באילו חלקים באוכלוסיה נשקיע קודם, כי אי אפשר להשקיע בכולם בו זמנית, ולסמן לעצמנו לאן נרצה להגיע. לצערי, תקציב המדינה מתנהל באופן פוליטי, אין לנו תפיסת עולם ואסטרטגיה כלכלית, ואת זה חייבים לשנות. 

במקביל לכל זה, העולם מאיץ את עצמו ואילו אנחנו -  מתנהלים לאט מידי. אנחנו תקועים בתהליכיזציה, אובר-בירוקרטיה, עם מרווחי ביטחון קטנים, וחוסר יכולת לקחת אחריות כשאנחנו טועים, כי מיד צובעים אותנו בגוון אחד. יוקר המחיה כאן עדיין עולה, ואי אפשר להמשיך כך. צריך להאיץ את כל הקצבים."

‍

אתה מוצא את עצמך מעורב יותר בזירה הציבורית מבעבר?

‍

‍

"תמיד הייתי מעורב, אבל המינון בהחלט גבר מאז ה-7 באוקטובר. יש לי שני ילדים שנמצאים בסבב שלישי של שירות מילואים, שיכולים להיות מוצבים בעזה, בצפון או בכל מקום אחר, ולכן אני מגוייס עוד יותר. אתמול כתב לי יזם הייטק שאני מכיר שהוא חושב שיותר מדי זמן האזרחים בישראל לא היו פעילים מספיק, כי השתרשה בכולנו התפיסה המוטעית שהמדינה תדאג לנו. יש לי בשורה, אין מדינה, יש אזרחים. טענתי בעבר ואני טוען גם היום שהיתרון האסטרטגי של ישראל הוא האזרחים שלה, ושהכוח האזרחי שלנו יכול לעשות המון. גילינו את זה בעוצמה רבה ב-7 באוקטובר.

לצערי, בעוד שהטכנולוגיה האיצה את עצמה, הממשלה בישראל עדיין עובדת עם חלונות 95. יש לנו בממשלה חומר אנושי פחות טוב, כי המוחות הולכים להייטק ואפיקים אחרים. צריכה להיות כאן יוזמה אזרחית דרמטית יותר, גם בפוליטיקה. אנחנו צבא העם, זו המהות הישראלית. גם הרצל היה בסך הכל אזרח, עיתונאי שתפס יוזמה. דוד בן-גוריון היה חקלאי פשוט, זה בדי-אן-איי שלנו. חלק גדול ממה שההייטק נתן לנו הוא היכולת לחשוב בסקייל גלובלי בזמן שהמדינה לא חשבה כך לפני כן."

גיא קצוביץ', המראיין: "דיברתי לא מזמן עם חבר, יזם שעשה אקזיט או שניים, ופועל היום בעיקר בזירה הציבורית, והוא אמר לי, "תקשיב, כולנו בהייטק דוברי בולשיט. אמרנו 'רפורמה', 'המצב', 'הכל ימוטט את ההייטק', 'משקיעים יברחו מפה' - וכל אלו לא קרו". ישבתי וחשבתי על זה, ועניתי לו שהוא צודק. כולם צעקו כאן זעקות שבר, וכשמסתכלים על הנתונים רואים שחזרנו לרמות של 2020-2021, לפני שנות השיא הכי גדולות של הבועה. יש מיליארדים שזורמים לתעשייה, והקרנות הגדולות בעולם מגיעות לכאן ופותחות משרדים. מה אתה חושב על זה?"

"מעולם לא טענתי שההפיכה או הרפורמה המשפטית תפגע בהשקעות ההייטק. אמרתי גם בתחילת המלחמה שהירידה שראינו בשנתיים האחרונות קשורה לכך שרוב ההשקעות נותבו אל מודלים בסיסיים של בינה-מלאכותית, שתפסו את מירב הכסף שהושקע בהייטק בתקופה הזו, ולכן האסטרטגיה שלנו בקרן אלף הייתה לא ללכת עם הכיוון הזה. למזלנו בארץ חוץ מ-AI21 לא הייתה חברה רלוונטית להשקעה. חשבנו אז ואנחנו חושבים גם היום שהמודלים הללו הם הנכס עם הפחת הכי מהיר בהיסטוריה, פספסנו בישראל את הגל הזה, במובן הטוב. אני חושב שליזמים ישראלים יש חוסן ואופטימיות גבוהה. אבל, אי אפשר להכחיש שהאווירה כאן הייתה עכורה בשנתיים האחרונות, והשסעים שזרעו פה הפוליטיקאים ואחרים הם אמיתיים. המלחמה ערערה את תחושת הביטחון של הרבה אנשים, וזה התחיל אפילו קודם לכן. השאלה המתבקשת היא מה עושים? לא על מה מתלוננים ואת מי מכפישים, כי זה קל. מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשנות את השיח, הגישה, הקצב ואת המציאות? אני מאמין שעם ישראל ה"בריא" קיים, והוא הרוב המוחץ שמחפש אחר פתרונות."

‍

ברמת ההשקעות אתם מזהים שינוי מגמה או שהעסקים מתנהלים "כרגיל"?

‍

‍

"השנתיים האחרונות ואיתן הירידה בהשקעות ההייטק היא מגמה עולמית המשפיעה על ישראל כמו על יתר העולם. הרבה חברות ימותו, וזה תהליך טבעי ובריא. באלף אנחנו נמצאים בקרן הרביעית שלנו, בסדר גודל של 300 מיליון דולר, ומנהלים קרוב למיליארד דולר. אנחנו משקיעים בשלבים מוקדמים של חברות, סיד ו-A, ולא בתחומים היותר תחרותיים כמו סייבר, בהם אין לנו יתרון יחסי. המוטו שלנו הוא Different is Better than Better.

מאז הרפורמה המשפטית, וביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר, אנחנו משקיעים המון. ביצענו כבר 7-8 השקעות, אם לא יותר. אנחנו מאמינים שזו הזדמנות שלא תחזור על עצמה להשקעה בהייטק הישראלי, וכשאני מביט מסביב אני רואה שרק בארבעת החודשים האחרונים הגיעה לכאן קרן סקויה שפותחת משרדים בארץ, גריילוק, אקסל, וג'נרל קטליסט בדרך לכאן. יש פה שגשוג ופריחה. הקרנות מבינות שעדיף להן להקים משרד כאן מאשר באירופה, כי סצנת הסטארטאפים בשיאה."

‍

אם לא סייבר ובינה-מלאכותית, אילו תחומים להשקעה אתם בוחנים בקרן? 

‍

‍

"אנחנו משקיעים בבינה מלאכותית מאז 2013, עכשיו כשכולם מכירים את התחום הוא פחות מזמין. הבינה המלאכותית היא כלי שעתיד לייעל המון תעשיות ובעינינו צריך להשקיע בחברות אפליקציה (Application Layer), לכן ב-2015 השקענו בלמונייד, חברת ביטוח מבוססת בינה-מלאכותית, ב-2016 השקענו ב-Daisy, שמציעה פלטפורמה לניהול דיגיטלי מקצה לקצה של השירותים לדיירים, ב-2019 בטרוליון, שמשתמשת בבינה מלאכותית לניהול אוטומטי של תהליכים פיננסיים, ועוד.

לפני ארבע וחצי שנים, הבנתי שתחום הביולוגיה הסינתטית הולך להיות אירוע. במשך שנתיים וחצי הסתובבתי, פגשתי יזמים ובניתי לעצמי רשת קשרים בתחום. לאחר מחקר ארוך הגענו למסקנה שאנחנו רוצים להקים חברה של כימיקלים סינתטיים מבוססת ביולוגיה סינתטית. תהינו אם להקים מעבדות משל עצמנו, לבסוף החלטנו להקים חברה ללא מעבדות ולעשות שימוש בתשתיות קיימות בעולם. המוצר הראשון שלנו הוא דלק טילים שלא מבוסס על נפט. זו רק דוגמה אחת למשהו שונה בו אנחנו משקיעים ומתעסקים. עשינו גם לא מעט השקעות בחברות קונסיומר, פינטק ושותפויות נדל"ן.

ואני שואל, איפה מדינת ישראל ניצבת באירוע הזה? הבינה המלאכותית שונה מכל גלי הטכנולוגיה שחווינו. בעוד שהסייבר נולד בצבא, הבינה המלאכותית נוצרה באקדמיה. לכן, אנחנו צריכים להשקיע באזור האקדמי ובחברות שמפתחות את טאלנט העתיד. שלא כמו בסייבר, בינה-מלאכותית היא אירוע תשתית לאומי, ופה טמונה הבעיה עם התנהלות המדינה. יש כאן חוסר הבנה עם מה אנחנו מתמודדים. זה לא עוד אירוע או אזור בכלכלה, אלא סוגיה תשתיתית הנוגעת בכל תחומי החיים שלנו, בכלכלה ובביטחון. 

כדי להיות במשחק, אנחנו צריכים לייצר אנרגיה באופן תשתיתי, כי הבינה זוללת המון חשמל, לייצר צ'יפים, להבין שעשוי להיות מצב בו מדינות העולם יגבילו את הייצוא של חלקים מסוימים, ולבנות מפעלים וטאלנט שידע לייצר אותם לוקאלית. אנחנו צריכים לשנות את כל האסטרטגיה שלנו לבניית בריתות עם נכסיות אסטרטגית-טכנולוגית. לצערי ברמת הממשלה העיסוק כיום הוא חובבני מאד, רוב השרים לא מבינים את האירוע, לכן לא מגיעה מספיק השקעה.

תבין, שני המובילים העולמיים כיום בינה-מלאכותית הם ארצות-הברית וסין. זה הופך להיות עולם דו-קוטבי, ממש מירוץ חימוש של כוח מחשוב ופיתוח, זה נשק העתיד. אנחנו צריכים להיות המובילים ברמה השנייה בעולם, שכוללת אותנו, את יפן, איחוד האמירויות, סעודיה, אנגליה, צרפת ועוד. יש מעט מרכזי חדשנות בעולם כמו ישראל, אנחנו צריכים לנכוח במשחק."

‍

גיא: "נגעת קודם בשנים בהן חברות גייסו יותר מדי הון, והשנים המנופחות שחווינו כאן. אני זוכר גם שהתראיינת בעבר ואמרת ש'יוניקורן' זה רק מונח שמנפח במילים את שווי החברה, בעוד שמה שמשנה זה הביזנס. היום אנחנו רואים הרבה חברות שגייסו בשנים הללו בשווים מנופחים ומשלמות את המחיר, חלקן אף נסגרות. אתם בקרן רואים את זה אצל חברות הפורטפוליו? איך אתם מתמודדים עם זה?"

‍

"מאז ומתמיד, הדרך היחידה לבנות חברה מצליחה היא לבנות לה ביזנס. צריך להפסיק לקחת כסף ממשקיעים ולקחת אותו מלקוחות. אני זוכר את היום שבו איילין לי, משקיעת הון-סיכון, טבעה לראשונה את המונח Unicorn (חברת "חד-קרן"), ואמרתי לעצמי שזו הולכת להיות בעיה רצינית כי אנשים אוהבים סטטוס וכבוד, ומהר מאד להיות חד-קרן הפך לסמל סטטוס. 

בעיניי, הכבוד הוא להרוויח כסף ולבנות מודל עסקי מניב. אם אתה כיזם צריך כסף ממשקיעים כל הזמן אז מתרחשים שני דברים: הראשון הוא שאתה מדולל, וזה דבר שקשה לצאת ממנו. השני הוא שעולם ההשקעות הוא מעגלי ועובד בסייקלים, וזה בדיוק מה שאנחנו רואים עכשיו. בעולם ההון-סיכון צריך בטן מברזל, אתה טועה 50% מהזמן וגם כשאתה צודק - השוק מגלה לך שטעית, כי החברה עדיין עשויה לא להצליח. 

אני התחלתי את הקריירה שלי כמשקיע לפני 28 שנים, הרבה השתנה ולא מעט נשאר דומה. היזמים, החומר האנושי שלנו, הם הכי חשובים. אני עדיין לא מבין גדול בטכנולוגיה כמו שלא הבנתי בטכנולוגיה כשהתחלתי ב-95'. השינוי הגדול הוא שיש הרבה יותר כסף בעולם המוזרם גם אלינו ומחפש השקעות טובות. כשחלק מהקרנות מוסחות דעת מהאירועים בישראל, זה נותן הזדמנות לקרנות אחרות להיכנס ולקחת חלק מהעוגה."

‍

‍