למי שעוקב אחרי החדשות, התקופה האחרונה הייתה מעיקה ומטלטלת מאין כמוה. נדמה שאנחנו חיים במעין תוכנית ריאליטי מתמשכת, שבה רף הריגוש רק הולך ועולה - עם עוד ועוד אירועים ביטחוניים, פוליטיים ותרבותיים שמציפים אותנו. וכשנדמה שכבר הגענו לשיא, מופיעה דרמה חדשה.
כל זה החזיר אותי אל הגיליון הראשון שלנו, "כשהווליום כאן עולה, סימן שאנחנו חיים", בו עסקתי במורכבות החיים בישראל - המקום שבו הרעש, הצפיפות והאינטנסיביות הם חלק בלתי נפרד מהיומיום. כן, הכל פה רועש ונפיץ יותר, אבל גם עוצמות החיים גבוהות יותר - משמעות החיים מוחשית יותר, העשייה אינטנסיבית, הקשרים החברתיים עמוקים יותר, וגם הקפה - בהתחייבות - טעים יותר.
רבים מאיתנו מתחילים לחשוב על איכות החיים רק כשמשהו משתבש: כשהזוגיות מתרחקת, כשאי-אפשר לחשוב על להגיע לעבודה מחר בבוקר, או כשהגוף (והנפש) מאותתים על שחיקה. המשפט הקבוע של מטפלים זוגיים הוא שלוקח לזוגות בממוצע בין שלוש לשש שנים להגיע לטיפול אחרי שהופיעה בעיה משמעותית בקשר. גם לי זה קרה בעבודה ובחיים, ש"סחבתי" את הבעיות שלי עוד יום ועוד יום, עד שהצטברו לחודשים ושנים - ואז הגיע המשבר והתפוצץ בקול גדול.
בשנים האחרונות עלו אצלי שאלות תחת הכותרת "להביט היכן שחשוך" - להתבונן על האתגרים בחיינו, ממש לחפש אותם ולהידרש אליהם, עוד לפני שהם גדלים והופכים למפלצת שאי-אפשר להשתלט עליה. לצד זה, אני גם שואל את עצמי שאלות הפוכות, כמו מה זו בכלל "איכות חיים"? ואיך נראים "חיים טובים" עבורי?
החודש נחקור יחד איך, לדעתי, אפשר לחיות חיים טובים ומספקים יותר, בלי לחכות לנקודת השבירה.
אני גם שמח לעדכן שבחודש האחרון השקענו בארבעה סטארט-אפים כחול-לבן, ואני עדיין מחפש יזמים/ות מדהימים שיצטרפו לפורטפוליו שלנו. בנוסף, נובמבר ודצמבר מלאים במפגשים, ארוחות ערב, דרינקים ומיט-אפים שאנו עורכים ב-Fusion לקהילת ההיי-טק הישראלית. זה מאד מספק, אבל גם קצת מעייף לארגן את הכל. מוזמנים לעקוב ולהירשם לאירועים - ללא עלות או אותיות קטנות - כאן.
שתי בקשות קטנות מקהל העוקבים כדי שנמשיך לגדול:
קריאה מהנה,
גיא
אלפי ספרים ניסו להגדיר לאורך השנים איך נראים "חיים טובים", ופילוסופים רבים התווכחו על משמעותם. למי מכם שאוהב מספרים ודברים מדידים - אפשר בהחלט לבחון את איכות חיינו לפי כמות הכסף שאנחנו מרוויחים, מספר השעות שאנחנו עובדים, כמה חברים יש לנו, מספר החופשות אליהן אנחנו יוצאים בשנה, מצב הבריאות שלנו, ועוד.
עם זאת, כולנו מבינים אינטואיטיבית שההגדרה לאיכות חיים משתנה בין אדם לאדם. האם לגור בעיר הגדולה, או בכפר? להקדיש יותר זמן לעבודה, או דווקא לחיי חברה ומשפחה? ומה לגבי תחביבים, בילויים וחופשות? מה המקום והתדירות שלהם בחיים שלנו, והאם יהפכו אותנו למאושרים יותר?
אם רגע נפרק את הנושא, חיים טובים - בצורתם הבסיסית ביותר, הם חיים בהם אנחנו חווים כמה שיותר רגעים חיוביים. בואו נניח רגע שכל אחד מאיתנו מחזיק בראש "קטלוג" של רגעים - חלקם חיוביים, בהם אנחנו חשים שמחה וסיפוק, ואחרים שליליים, עם תחושות של כעס או עצב. לחיות חיים מלאים ומשמעותיים לא אומר שנהיה מאושרים כל הזמן; הדרך הרי רצופה באתגרים כמו פיתוח קריירה, בניית אינטימיות במערכות יחסים, ואינספור כשלונות בדרך להצלחה. אך אם ב"קטלוג החיים" שלכם יש יותר רגעים חיוביים מאשר שליליים, אפשר לומר שהחיים שלכם טובים. כן, זה עד כדי כך פשוט.
עכשיו, בואו נסבך את זה קצת.
כדי לדבר על אושר בצורה מדידה ומגובה מדעית, אני רוצה לספר על פרופסור מרטין סליגמן, פסיכולוג יהודי-אמריקאי וממייסדי הפסיכולוגיה החיובית, אשר פיתח את מודל PERMA. המודל מתייחס לחמישה מרכיבים עיקריים המשפיעים על כמה החיים שלנו טובים:
ספוילר: השנה ביילס חזרה אל אולימפיאדת פריז, וקטפה שלוש מדליות זהב ומדלית כסף אחת.
שאלת השאלות היא: האם כסף באמת קריטי לאיכות החיים שלנו? הוא חשוב, בהחלט - אבל לא תופתעו לגלות שהוא די אובר-רייטד.
נתחיל בגילוי לב: בעבודתי אני פוגש לא מעט יזמים ומשקיעים שהגיעו להצלחה כלכלית אדירה. בעוד חלקם (מעטי מעט) מאושרים מאד מחייהם, רובם לא מסופקים, שלא לומר "סובלים" מאותן טרדות ודאגות שיש לבני אנוש אחרים, "הרגילים", אלו שלא עשו אקזיט. בכמה מהשיחות הכנות ביותר שמעתי מיזם שכבר עשה אקזיט של 100 מיליון דולר, אבל נמצא בלחץ וחרדה מתמידים עם הסטארט-אפ החדש שלו (כיוון שאת החברה הבאה הוא רוצה "להפוך לפחות ליוניקורן" - ובאמת, קשה לדמיין את הלחץ ואת רמת הציפיות המופעלים עליו בימים אלו, אחרי רצף גיוסים אדירים, ולאור ההצלחה המהירה של המיזם הראשון), ופגשתי לצד זאת אחרים שאמנם יש להם פחות כסף מאותו יזם, אך הם נראים, מרגישים ומשדרים שביעות רצון, שמחת חיים וחיונית גבוהה יותר.
ועכשיו, למדע: מחקרים מראים שאנשים שמונעים בעיקר מכסף נוטים להיות פחות מאושרים, ואף להרוויח פחות מאלו שפועלים מתוך תחושת מטרה אישית שאינה רק כלכלית. הסיפוק, כך נראה, נבנה מבפנים. כשאנחנו מחוברים למה שאנחנו עושים, אנחנו יכולים "להתמסר" לעשייה ולשכוח מהזמן ("זרימה", זוכרים?) - וזה משחק תפקיד מרכזי בתחושת הרווחה וההנאה שלנו מהחיים.
נוסף לכך, יותר מהכסף שאנו מרוויחים, זהו הזמן שאנחנו מבלים בעבודה והאנשים איתם אנחנו עובדים שמשפיעים הרבה יותר על האושר שלנו. ההגיון פשוט: העבודה "תופסת" נתח של כ-8-9 שעות ביום מתוך 16 שעות הערות שלנו, ועוד כ-2-3 שעות מתבזבזות על "לוגיסטיקה" - נסיעות, פקקים, חיפוש חניה, קניות, סידורים. בסופו של יום, אנחנו עובדים ברוב שעות הערות שלנו - זה מסביר למה חשוב שנצליח לנסוך משמעות בעשייה שלנו, עם אנשים שאנו אוהבים ומעריכים, ונהנים מהזמן שלנו איתם. כסף? חשוב כדי להוריד את הנושא מהשולחן ולהימנע מחרדות כלכליות, אבל הוא-הוא לא יהפוך אותנו למאושרים.
כשאנחנו מתחילים להרוויח יותר, אנו מצפים שאיכות החיים תעלה יחד עם השכר - ובכן, לא תמיד זה המצב. נכון, כסף מאפשר לנו ליהנות יותר: להרשות לעצמנו בגדי מותגים, ארוחות במסעדות יוקרה, חופשות בחו"ל, אבל בשגרת היום-יום התחושה שלנו נשארת כמעט זהה. נפגוש את אותם האתגרים בעבודה, נחזור אל אותם הקשרים החברתיים, והבעיות שאלו מביאים עמם.
אז איך הכסף באמת יכול להוביל לאושר? כשהוא מאפשר לנו חופש מוגבר. אם יש לך כסף - רצוי להפנות אותו לכיוונים שמעניקים חופש: למשל, לעבוד פחות ולחיות חכם יותר, לעסוק במה שמספק אותנו באמת, להשקיע ביוזמות שמקדמות מטרות אישיות - כאן טמון הכוח של הכסף להשפיע על רמות האושר שלנו.
אנחנו רגישים מאד לכסף שלנו, אך לרוב מתייחסים באדישות לזמן שלנו. אולי כי את הכסף נוכל להרוויח שוב ואפילו להכפיל, אבל את הזמן שאבד - לא נוכל להשיב. זמן הוא המשאב היקר ביותר, וגם היחיד שבאמת מתכלה ללא אפשרות להחזרה. כבר לפני 2,000 שנים הפציר בנו הפילוסוף הרומאי סנקה: "הפסיקו לומר שהחיים קצרים. החיים שלכם ארוכים דים, אך אתם מבזבזים את זמנכם היקר מבלי לשים לב".
לכן, החלטות בנוגע לאופן שבו אנחנו מבלים את זמננו משפיעות הרבה יותר על איכות החיים שלנו, מאשר השאלה על מה אנחנו מוציאים את כספנו. אולי הבעיה היא לא שהחיים קצרים מדי, אלא אנחנו פשוט לא נוהגים בהם בחוכמה? אנשים יתאכזבו לאבד 100 ש"ח, אבל ישלימו עם בזבוז של חצי יום בסיטואציה לא נעימה, רק מתוך לחץ חברתי או חיצוני. כמה שווה הזמן שלנו במהלך חצי יום כזה? אולי הגיע הזמן להפוך את סדרי העדיפויות?
חשוב לשאול את עצמנו מעת לעת: מה אני עושה עם הזמן שלי? לפעמים נגלה שהשקענו את זמננו בפעילויות שלא ממש מספקות אותנו, רק כי חשבנו שהן מועילות. הכוח שלנו בהצבת גבולות, בידיעה מתי לומר "לא", ובזיהוי משימות שמעוררות בנו רגשות שליליים, ובמקרה הצורך - שימוש בכסף כדי "לצאת מהסיטואציה" או לעשות מיקור חוץ לפעולה שגורמת לנו לתסכול, יכולים לשדרג את איכות חיינו. למשל, אנחנו יכולים לבקש עזרה ממי שפחות אכפת להם לבצע את המשימות האלו, או לשכור שירותים חיצוניים כמו ניקיון הבית, בישול, טיול עם הכלב ואפילו עמידה בתור במקומנו (כן, יש שירות כזה), ובכך לחיות טוב יותר.
כדי לחיות חיים טובים, נדרש מאיתנו אומץ. קל להישאב לשגרה ולמקומות הנוחים, ולתרץ את זה בכך שזו המציאות שנכפתה עלינו, כי "לא נולדנו למשפחה הנכונה", "לא התחלנו בנקודת הפתיחה האידיאלית", או סתם "עכשיו זה לא הזמן המתאים". אתם כבר יודעים מה דעתי לגבי נושא הזמן.
ובכן, לא נשאר לנו הרבה ממנו. כמה פעמים שמעתם את אותו החבר מתלונן על הקשר הזוגי שלו, או את החברה המוכשרת שמרגישה שהגיעה לתקרת זכוכית במקום העבודה? ובכל זאת, אתם נפגשים איתם כעבור חודש והם נשארים באותו המצב בדיוק.
לעשות שינוי זה לא קל - להיפרד, להתפטר, לדבר על קשיים במערכות יחסים, הרבה יותר פשוט להישאר במוכר, גם אם הוא לא מספק, כי האופציה השנייה לא ידועה, מפחידה, ואנחנו לא יודעים אם נסתדר שם טוב יותר.
אך התמורה היא עצומה: היא האושר שלנו.
חשוב להקדיש זמן לחשוב על החיים, לשאול את עצמנו שאלות קשות, ולא רק כשצצה בעיה. דמיינו מעין "צ'ק אין" עם עצמנו - כדי לוודא שכל החלקים נמצאים במקום הנכון, או לפחות בדרך לשם. אם זה המצב בתחום מסוים - סמנו לעצמכם וי. אם מצאתם את עצמכם מסמנים יותר מדי איקסים? אולי כדאי לשקול לעשות שינוי דרסטי באזור הזה, בעיקר אם סימנתם לגביו איקס גם לפני חודש, חודשיים ושנה.
אני אישית נהגתי לעשות תהליך כזה לפחות אחת לשנה (בראש השנה העברי), ולאור ההשפעה האדירה שלו על חיי והדחיפה לשינויים באזורים שהפריעו לי - הרחבתי את הנוהג גם ליום ההולדת שלי (הוא חל במאי), ראש השנה האזרחית, וכמובן - ביום כיפור. גם עם בת הזוג שלי, אנחנו עושים "צ'ק אין" על מערכת היחסים שלנו, אחת לחודש לפחות, אפילו שהיא ממוסדת ויציבה. אותו הדבר קורה עם השותפים העסקיים שלי, עובדים וקולגות (בתדירות נמוכה יותר) - לא צריך לחכות למשבר או אתגר מהותי, כדי לוודא ש"מפת החיים" האישית שלנו ו"מפת מערכות היחסים" שלנו מצביעות לכיוון הנכון.
כדאי גם לקבוע זמן מובנה ביומן, כדי לכתוב ולנתח מה עושה לנו טוב.
זה יכול למשל להיראות כך:
המטרה היא לא לוותר לעצמנו, ולעדכן כל הזמן את רשימת ה-"מה הם חיים טובים בשבילי?". מותר ורצוי להציב סטנדרט גבוה, ולפעול באומץ ובנחישות כדי לקרב את המציאות לאידיאל שלנו.
לא פשוט להחזיק את העבודה ומערכות היחסים בסטנדרט גבוה, אבל אם ניסיתם מספיק זמן, הבעתם את הצרכים והרצונות שלכם, ולא קיבלתי תגובה מספקת - ייתכן וזה הזמן לחתוך. זה יכול להיות מאד קשה, אבל העיקרון הוא לזהות את המקומות בהם אנחנו מרגישים טוב, ושם להגביר את הווליום. במקומות אחרים, כדאי לשמור על עצמנו, על הזמן, המשאבים, והנפש שלנו. הצבת גבולות ויציאה ממקומות שלא עושים לנו טוב, הם עוד צעד משמעותי בדרך ליצירת חיים טובים יותר.
והיי, לפחות אתם לא עושים את זה באמצע אירוע הספורט הגדול בעולם.
המלצות קריאה, האזנה וצפייה לחיים טובים יותר 👌🏻😊
💪🏻 גלו את החוזקות שלכם: כלי האבחון CliftonStrengths כולל 177 שאלות בסולם אחיד, עליהן יש לענות במהירות ובאופן אינטואיטיבי. השאלון זמין לרכישה באתר Gallup, מיליונים כבר מילאו אותו והמחקר עליו נמשך. לאחר האבחון תקבלו את חמשת החוזקות הדומיננטיות שלכם, איתן תוכלו לעבוד.
🎙️ שיחה טובה בין אחים על חיים טובים יותר: יהודית כץ, שהוזכרה כאן קודם בשיחת ה-TEDx שלה על איך ליצור את האושר שלנו, מובילה כבר שנים פודקאסט נהדר העוסק בחשיבה חיובית ("חושבים טוב"). אחד הפרקים אליו חזרתי לאחרונה, ועליו מבוסס חלק מתוכן הניוזלטר, הוא "איך לחיות טוב יותר", בו היא מארחת את אחיה, דוד כץ, פודקאסטור ויזם בעצמו. פרק מומלץ.
📽️ מינימליזם להמונים: אנחנו יודעים שכדאי להשקיע יותר בחוויות ופחות בחפצים, אבל כשיוצא דגם חדש לסמארטפון שלנו, אנחנו (לרוב) רצים לקנות אותו. "מינימליזם עכשיו" הוא סרט חמוד המוזרם בנטפליקס ועוקב אחרי שני חברים ותיקים שהפכו את המינימליזם לתנועה, ומסבירים למה החיים שלנו יהיו טובים יותר - אם יהיה לנו פחות. לטריילר, ולסרט עצמו.
📽️ ואז, היא נפלה מהקורה: אם אתם רוצים להתאמן בלומר "לא" במצבים קשים, ולדעת מתי לחתוך, סדרת הדוקו הזו היא בשבילכם. נטפליקס זיהו את הפוטנציאל לאחר הנפילה והפרישה של סימון ביילס מאולימפיאדת טוקיו, ומיהרו להצמיד אליה מצלמה שתיעדה אותה במשך ארבע השנים האחרונות עד שובה לקורה. זה מרתק גם מהזווית של התמודדות ספורטאי עילית עם לחץ והצבת סטנדרט גבוה: מדלית זהב או כלום. לטריילר, ולסדרה.
כתבו לי חזרה מה לקחתם מהגיליון הזה, האם הצלחתי לחדש לכם או לעורר בכם השראה ומוטיבציה לעשות שינוי?
שלכם,
גיא
