גיליון מרץ 2025: זה הכל באשמתך‎

‍

‍

‍

שלום וברוכים הבאים לניוזלטר מס' 12,

‍

‍

לאורך השנים, כשאני מדבר עם חברים, קולגות וגם יזמים - כאלו שהשקענו בהם וכאלו שלא - יש משהו שחוזר שוב ושוב בשיחות:

תלונות.

"האסטרטגיה לא עובדת", "העובדים שלי לא מתפקדים", "המשקיעים לוחצים עליי", "הבוס שלי בלתי נסבל", "השותפים שלי לא עומדים בציפיות".

אם המשפטים האלה נשמעים לכם מוכרים, אתם לא לבד. גם אני הייתי שם.

כשיאיר ואני הקמנו את פיוז'ן, זה לא היה מסלול נוח. מצאנו את עצמנו ישנים על ספות של חברים, מגרדים כסף מכל מקום אפשרי, עבדנו מסביב לשעון - ובכל זאת, לא פעם הרגשנו שהכל קורס עלינו. בתוך הלחץ האדיר של הקמת עסק, עשינו כמובן גם טעויות: בחירות אסטרטגיות שגרמו לנו להפסיד הזדמנויות, שותפויות שלא צלחו, ועבודה עם יזמים ומשקיעים שניווטו את הסטארט-אפים בהם השקענו לכיוונים שלא תאמו את החזון שלנו.

וכשהדברים השתבשו? התגובה הטבעית שלי הייתה להתקרבן, להתלונן, לכעוס, ולחפש אשמים. לפעמים הייתי נכנס להתקף שלם של ranting - מספר לכל מי שמוכן לשמוע כמה קשה לי, וכמה הסיטואציה לא הוגנת. הייתי בלתי נסבל כלפי הסביבה, ובעיקר כלפי עצמי.

ואז, באחד הימים, משהו השתנה. זה לא היה רגע דרמטי, או איזו הארה קולנועית. זו הייתה הבנה שחדרה לאט, אבל ברגע שהתיישבה, כבר אי אפשר היה להתעלם ממנה:
‍

זה הכל באשמתי.

ניוזלטר מרץ עוסק בדיוק בשאלה הזו: איך לקחת אחריות על מה שקורה לנו - לא מתוך האשמה עצמית, אלא מתוך הבנה שהכח לשנות את פני הדברים נמצא בידיים שלנו. איך מעבר מהאשמה לאחריות יכול להפוך אותנו למנהיגות טובות יותר, למנהלים חדים יותר, ובעיקר - לבני אדם חזקים יותר.

וזה, חברים, משנה את כללי המשחק.

אם אהבתם את התוכן, שתפו אותו עם אחרים שיוכלו להפיק ממנו ערך, והזמינו חברים להצטרף ולקבל את הניוזלטר ישירות אליהם בכל חודש.

אין כמוכם,

גיא

‍

‍

למה "זה באשמתי" היא בעצם תובנה משחררת

‍

‍

אם יש דבר אחד שלמדתי, זה שאין טעם לחפש אשמים, כי בסופו של דבר אנחנו המנהיגים של החיים שלנו. וכמנהיגים, כל מה שקורה לנו, טוב או רע, הוא באחריותנו המלאה.

‍אם העובד שלך לא מספק את הסחורה - אתה גייסת אותו.

‍אם האסטרטגיה נכשלה - את זו שהובילה אותה (או לפחות "זרמת" עם החלטה של מישהו אחר).

‍אם הסטארט-אפ לא עומד ביעדים - אתה הקמת אותו, ניהלת אותו, וקיבלת בו את ההחלטות החשובות.

‍אם הדירקטוריון שלך מאכזב אותך - את בחרת לקחת מהם השקעה ולהכניס אותם פנימה.

כל אלו לא דברים ש"קרו לכם" - אתם אפשרתם להם לקרות. במעשים או במחדלים, בהחלטות אקטיביות או בהימנעות מקבלת החלטות. וזה נכון לא רק לעסקים, אלא גם לחיים האישיים שלנו.

אחד הספרים שהכי השפיעו עליי בהקשר הזה הוא Extreme Ownership של ג'וקו וילינק ולייף באבין, שני לוחמי קומנדו אמריקנים לשעבר. בספר, וילינק מגולל תקרית קטלנית שהתרחשה בעיראק, שבה שתי יחידות אמריקניות מצאו את עצמן יורות זו על זו - טעות טראגית שעלתה בחיי אדם.

כשנפתחה חקירה, ג'וקו וילינק, המפקד, יכול היה להאשים את החיילים, את המידע המודיעיני החסר, את הנהלים הלקויים. אבל במקום זה, הוא עמד מול החיילים שלו, הביט להם בעיניים ואמר: "זה הכל באשמתי".

לא מתוך צורך להעניש את עצמו, אלא מתוך הבנה עמוקה שכשמפקד לוקח אחריות מוחלטת ובלעדית, ללא פשרות, הוא גם מקבל את הכח לשנות את אותה המציאות ולתקן אותה. בהמשך, וילינק הוביל שינוי יסודי בנהלי התקשורת בשדה הקרב, כדי שטעויות כאלה לא יחזרו על עצמן בעתיד. זו לא הייתה רק לקיחת אחריות - זו הייתה מנהיגות אמיתית.

‍

הכל מתחיל ונגמר אצלך

‍

להאשים אחרים זה קל. זה משחרר אותנו מאחריות ומאפשר לנו להרגיש שהבעיה היא לא שלנו. זה מפתה במיוחד כשאנחנו בעיצומה של סערה עסקית, כשהארגון גדל או כשבאמת יש דברים שקורים מחוץ לשליטתנו. אבל האמת היא שברגע שאנחנו מאשימים אחרים, אנחנו גם מוותרים על היכולת שלנו לשנות את המצב.

אם המשקיעים אשמים, אם הצוות לא מספיק טוב, אם השוק קשה - איך נוכל להוביל את העסק שלנו להצלחה? האשמה של גורם חיצוני היא למעשה דרך לוותר על השליטה שלנו באירוע והיכולת שלנו "לצאת" ממנו.

עם זאת, מנהיגים אמיתיים מבינים שכל בעיה היא באחריותם. אם את מייסדת, מנכ"ל או דמות מנהיגותית - אין לך את הפריבילגיה השמורה לפוליטיקאים להאשים את "מי שהיה כאן לפניך" או את "האחר".

הכל מתחיל ונגמר בך.
‍

ריי דאליו, מייסד קרן הגידור Bridgewater, מספר בספרו Principles (עוד ספר שאני מאד ממליץ עליו) איך כמעט איבד את כל הונו בשנות ה-80 בעקבות החלטת השקעה כושלת. הוא יכול היה להאשים את השוק, את האנליסטים, את המזל - אבל במקום זאת, הוא בחן את ההחלטות שלו לעומק, הפיק לקחים, ובנה מערכת עקרונות ברורה לניהול השקעות המבוססת על שקיפות ואובייקטיביות.

התוצאה? Bridgewater הפכה לאחת מקרנות הגידור המצליחות בעולם, עם ניהול נכסים במעל ל-125 מיליארד דולר. כל החלטת השקעה בקרן מתועדת בשקיפות ונבחנת לאורך זמן ככלי ללמידה ושיפור. יש בוול-סטריט מי שטוענים שהתרבות שיצר נוקשה ואינטנסיבית, ולכן מרתיעה עובדים מסוימים מלהצטרף לפירמה, אך התוצאות מדברות בעד עצמן.

כמו דאליו, עלינו להבין שאחריות מוחלטת היא לא נטל - היא כלי עוצמתי שנותן לנו שליטה אמיתית על גורלנו.
‍

שלא יהיה ספק - יש דברים שקורים לנו ושלא יכולנו למנוע.

אבל תמיד נשאר לנו דבר אחד בשליטה: איך נגיב.

הסוד הוא להבין שאם הכל באחריותנו, אז גם הכוח לשנות הכל נמצא אצלנו.
‍

העובד שלך לא עומד בציפיות? אתה יכול להדריך אותו, לשנות את תפקידו, או להחליף אותו.

האסטרטגיה לא עבדה? את יכולה ללמוד ממנה ולהוביל אסטרטגיה חדשה.

החברה לא עומדת ביעדים? אתה יכול לשנות מבנה, תהליכים, או להביא הנהגה חדשה.
‍
לא טוב לך? את יכולה לשנות את הסיטואציה - או לקום וללכת.

הבחירות שלך מפעם כבר לא משרתות אותך? יש לך אפשרות לבחור אחרת.

ועד שלא בחרת אחרת, למעשה "בחרת שוב" בכל יום את אותן הבחירות שלא מתאימות לך - ובכך, נתת להן תוקף מחודש.

‍

‍

‍

‍

‍

כשהבנתי את זה, זה שינה לי את כל צורת החשיבה ואת הדרך שבה אני ניגש לבעיות שלי. גדולות כקטנות, בעסקים ובחיים. התחלתי לראות את עצמי כ"מערכת שמשתפרת כל הזמן".
‍

במקום לחפש אשמים, לקחתי אחריות פנימית על כל כישלון ושאלתי: "מה אני יכול לעשות אחרת בפעם הבאה?". התחלתי לשים דגש על שיפור מתמיד, לא רק בתהליכים חיצוניים, אלא גם בעצמי כמנהיג.הבנתי שכשאני לוקח אחריות, יש לי גם את הכח לשנות ולהוביל קדימה. (או לפחות, אני משתדל. זה כמובן לא תמיד מצליח במאה אחוז… 😉).

‍

המשפט שישנה לך את הפרספקטיבה

‍

‍

אז הנה השאלה שאני רוצה להשאיר אתכם איתה: בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם מתוסכלים מבוס גרוע, לקוח קשה או שותף שלא עומד בציפיות, נסו להחליף את "למה זה קרה לי?" בשאלה "מה אני יכול/ה לעשות אחרת?".

זו לא רק שאלה - זו נקודת מפנה. רגע שבו אתם מפסיקים להיות תגובתיים ומתחילים לכוון את המציאות שלכם. ההבדל בין מי שנשארים תקועים לבין מי שמובילים קדימה הוא לא כמות האתגרים שהם חווים - אלא הדרך שבה הם בוחרים להגיב להם.

כי בסוף, האחריות המוחלטת היא לא עונש - היא כלי שמאפשר לכם לקחת שליטה אמיתית על חייכם, להתעלות מעל הקושי ולהפוך אותו למקפצה להצלחה.

‍

‍

שרינג איז קארינג

‍מה אני קורא, שומע ומאזין לו ויכול לעניין גם אותך 🤓

‍

📖 Book: Extreme Ownership | Jocko Willink & Leif Babin
‍איך הופכים אחריות מוחלטת לכלי שמוביל להצלחה? בספר עוצמתי זה, שני לוחמי Navy Seals לשעבר חושפים את עקרונות המנהיגות שהובילו אותם בשדה הקרב - ואיך ניתן ליישם אותם בעסקים, בניהול צוותים ובחיים האישיים. דרך סיפורים מהחזית, תובנות חדות ודוגמאות פרקטיות, הספר מראה איך לקיחת אחריות מלאה - בלי תירוצים - היא הדרך היחידה לנצח. מומלץ לכל מי שרוצה להיות מנהיג טוב יותר, בעבודה ובחיים. אפשר לרכוש אותו או, למי שיעדיפו, מצאתי גרסה פתוחה שלו לקריאה כאן.

🎥 TEDx: Extreme Ownership | Jocko Willink
‍כמיטב המסורת, יש גם הרצאה טד מעולה תחת אותו השם, בה וילנק משתף תובנות קרביות שמתורגמות ישירות לעולם העסקים והחיים האישיים. הרצאה קצרה ומעוררת השראה.
‍

📖 Book: Principles | Ray Dalio
‍איך מקבלים החלטות טובות יותר בעסקים ובחיים? ריי דאליו, אחד המשקיעים המצליחים בעולם ומייסד Bridgewater Associates, חושף את מערכת העקרונות שהובילה אותו לבנות קרן גידור בשווי מיליארדים. הספר מציע מודל חשיבה המבוסס על משוב מתמיד, ניתוח קר ומדויק של המציאות, וקבלת החלטות מבוססת נתונים ולא רגשות. זהו מדריך מעשי לניהול, יזמות, וחשיבה אסטרטגית - לכל מי שרוצה לשלוט בגורלו במקום לתת לנסיבות לשלוט בו. למי שמעדיף סיכום מקיף, מצאתי לכם אותו כאן.‍
‍

😉 AI Tool: The Excuse Generator | Rox & Jenni.ai
‍וכדי קצת להקליל - אם נמאס לכם לשמוע את עצמכם אומרים "אבל זה לא באשמתי…" נסו את Excuse Generator - כלי הומוריסטי מבוסס בינה-מלאכותית שמייצר לכם את התירוצים הכי גרועים שיש, ואז עוזר לכם לפרק אותם ולהבין למה אין לכם באמת סיבה לא לפעול. נסו אותו כאן.

‍

אשמח לשמוע מכם: מתי היה הרגע שבו לקחתם אחריות מוחלטת וזה שינה לכם את הדרך? כתבו לי במייל חוזר, אני קורא הכל.

‍

שלכם,
גיא

‍

‍