גיליון מאי 2024: יכול להיות שאנחנו שואלים את עצמנו את השאלות הלא נכונות?‎

‍

‍

‍

בדומה למדינה שלנו שציינה השבוע 76 שנים להיווסדה, מדינה שהוקמה מתוך התמדה עיקשת ורצון עז להגשים חלום ציוני ולשגשג דווקא כאן, כנגד כל הסיכויים. בדומה לעדן גולן, שבחזרות האחרונות לקראת הביצוע שלה על במת האירוויזיון בחרה להתאמן מול קריאות בוז מלאכותיות של הצוות, ואמרה שזה מדרבן אותה לשיר חזק וטוב יותר - כך בכל אחד ואחת מאיתנו טמון גריט אישי, שרק מחכה לפרוץ.

‍

בחודשים האחרונים אני עוסק בפרויקט מיוחד בו אני נפגש עם האנשים שמזוהים עם פסגת המצוינות הישראלית. אלו שהשקיעו עשרות אלפי שעות ואף הקדישו את חייהם כדי לפרוץ גבולות בתחומם. המפגשים איתם חושפים סיפורי חיים מרתקים, צמתים מכריעים ואת המחירים האישיים והמקצועיים ששילמו בדרך אל ההצלחה.

‍

העיסוק בפרויקט החזיר אותי אל דפי הספר "גריט" של אנג'לה דאקוורת', בו גילתה החוקרת שלא כישרון מולד הוא המכנה המשותף לאנשים מצליחים, אלא גריט - שילוב של התמדה, עבודה קשה ותשוקה עמוקה. העקרונות האלו חוזרים שוב ושוב בסיפורים אליהם אני נחשף לאחרונה, ומחדדים שההצלחה היא לא נחלתם הבלעדית של "יחידי סגולה", אלא שכרם של המתאמצים והמתמידים, שלא מפחדים מעבודה קשה.

‍

הניוזלטר הזה מוקדש כולו לנושא הזה. חלקנו כבר יודעים באיזה תחום טמון הגריט שלנו, ואילו אחרים נמצאים במסע מרתק של גילוי עצמי. אם נצליח ליצור לעצמנו סביבת חיים תומכת, נקפיד לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות, ונתמיד בדרך בה בחרנו ללכת - אין סיבה שלא נהיה מצוינים.

‍

קודם כל בעיניי עצמנו, ואחר כך יצטרפו כולם.

‍

מה מחכה לכם החודש בניוזלטר:

• איך עושים מיליון וחצי דולר בשנייה אחת?
• השאלה שצריכה להעסיק את כולנו
• מה יותר חשוב מכישרון? (וכבר יש לכם אותו)
• על הכישלון של אילון מאסק
• הדבר שקובע מי אנחנו באמת
  
  ‍

או בקצרה: הניוזלטר שלפניכם עוסק בקונספט של "גריט" - התמדה, עבודה קשה ותשוקה; בסופו מחכים לכם לינקים וכלים שימושיים שיעזרו לכם להכניס גריט לחייכם.
‍

אז בואו, מתחילים.

‍

‍

אז מה אתם רוצים מהחיים האלו?
‍
‍

זו שאלה פשוטה לכאורה. אני בטוח שאם תשלחו אותה לחברים ואנשים קרובים אליכם, תקבלו פחות או יותר את אותה התשובה בגרסה דומה, משהו כמו:

• "אני רוצה להיות בריאה, מאושרת, מוקפת במשפחה וחברים שאוהבים אותי, ולהחזיק בקריירה מצליחה ומכניסה"

יש בעיניי שאלה אחרת, מעניינת יותר, שאולי לא שאלתם את עצמכם עד היום:

• על מה אני מוכן להילחם? או במילים אחרות - כמה אני מוכנה להתאמץ עבור משהו, בידיעה שזה יהיה מאד קשה מלכתחילה?

חשבו על הדברים המשמעותיים בחייכם - האנשים, החוויות, ההישגים - מה משותף לרובם? כנראה שהייתם צריכים להתאמץ או ולהתגבר על קושי עבורם (או לפחות יותר מאחד).
‍
לכן השאלה הזו היא בעיני לא "רק" שאלה: טמון בה כוח אמיתי להשפיע ולקבוע איך החיים שלנו יראו.

‍

‍

מה יותר חשוב מכישרון?
‍

‍
הרי, כולנו (או רוב מי שאני מכיר, לפחות) רוצים להיות בריאים, עם משפחה חמה, הרבה חברים, בקשר רומנטי מוצלח, להיראות טוב ולהרגיש טוב, להצליח, ולעשות הרבה כסף. בלי לעבוד יותר מדי קשה, כמובן, אבל עדיין להיות מסופקים מהעשייה שלנו.

אך רובנו לא רוצים (ולא מצליחים) להתמיד בשמירה על תזונה בריאה ואימון כל יום, להגיע לאירועים משפחתיים בלי לעשות פרצוף, לייצר שיחות עומק, להיחשף ולגלות פגיעות עם חברים ופרטנרים רומנטיים, להקדיש זמן לטיפול ב-Well Being האישי שלנו, ולהגדיר לעצמנו מדדי הצלחה קונקרטיים ותוכנית לעמידה בהם (ואז עוד ליישם אותה). ועל כסף אני בכלל
לא רוצה להתחיל לדבר כאן…

בקיצור, אנו רוצים הרבה דברים, אבל לא מוכנים לשאת את המחיר הנדרש כדי להשיג אותם - בזמן ומאמץ.

‍

הנה עיקרון שחוזר על עצמו כחוט השני בסיפורי חייהם של יזמות, זמרים, פעילים חברתיים, מנכ"לים, סופרות, פוליטיקאים, אמנים, נשות קולינריה ועוד מצליחנים ישראלים רבים איתם אני נפגש: רובם לא תולים את הצלחתם ב"כישרון מלידה", אלא יודעים לספר כיצד הדרך שלהם להצלחה הייתה סלולה באימון והתמדה עיקשת.

אחד ה"חוקים" המוכרים בתחום האימון הוא חוק 10,000 השעות, שטבע מלקולם גלדוול בספרו "מצוינים". חוק שאומר שאם אנחנו רוצים להפוך למומחים בתחום מסוים, עלינו להקדיש לו כ-10,000 שעות אימון לאורך 10 שנים.

לטענת גלדוול, ממש לא מספיק להיות "כשרוניים מלידה" או עם "נטייה טבעית" לדבר מסוים כדי להיות טובים בו. להיפך, הספר מביא דוגמאות ומחקרים שקובעים כי כישרון לבדו אינו מספיק, ואף קובע שאלו שנתפסו כ"פחות מוכשרים" בתחום מסוים, אך מתאמנים ומתמידים באופן קבוע מפתחים פער ניכר ביכולות שלהם על פני אלו שנתפסו מראש כ-"מוכשרים יותר".

עם זאת, החוק הוא לא כלל מדעי מוחלט. אנשים שונים עשויים להשיג שיפור משמעותי יותר ולהגיע לרמת מומחיות גבוהה יותר באותו פרק זמן של אימון.

המעצבת הגראפית פאולה שר, למשל, עשויה לחלוק עליי.

בכל זאת, היא הרוויחה מיליון וחצי דולר בשנייה אחת של עבודה.

‍

‍

איך עושים מיליון וחצי דולר בשנייה אחת?

‍

תארו לכם שאתם מנהלים חברה שמתמזגת עם חברה אחרת, ורוצים ליצור לוגו חדש עבור המותג המאוחד.
אתם שוכרים את שירותיה של המעצבת הגראפית הטובה ביותר בתחום, פאולה שר, משלמים לה סכום נכבד של מיליון וחצי דולר עבור התהליך והתוצר, ומצפים שתתחיל מיד לעבוד.

אך במקום תהליך ארוך ומייגע, כבר בפגישה הראשונה ביניכם משרטטת פאולה לוגו פשוט על גבי מפית - וזהו הלוגו שנבחר בסופו של דבר לתהליך המיתוג מחדש.
‍

איך הייתם מרגישים עם התוצאה הזו, בידיעה שהיא נוצרה תוך שנייה אחת?
‍

זהו הסיפור האמיתי מאחורי יצירת הלוגו האייקוני של חברת סיטי-בנק (Citibank). בשנת 1998 החברה התמזגה עם חברת הביטוח Travelers, ושכרה את פאולה לעצב עבורם לוגו חדש. התוצאה ששירבטה על מפית כמובן שלא ממש סיפקה את מנהלי סיטי-בנק, שהזמינו את פאולה לסדרה של מפגשים נוספים, בהם אתגרו את העיצוב שיצרה עם צבעים שונים, צורות אחרות ותהו האם הוא מתאים גם ללקוחות פרטיים וגם לעסקיים.

אחרי תהליך ארוך ומייגע שנמשך שנתיים נוספות, הבכירים סוף סוף הרגישו שקיבלו תמורה הולמת לתשלום שלהם (מיליון וחצי דולר, זוכרים), ו… בחרו בסקיצה הראשונה שפאולה ציירה, באותה פגישה ראשונית על גבי המפית.

"זה לקח לי שנייה אחת לשרטט אותו", הסבירה פאולה, "אבל גם 34 שנים של אימון ולמידה כדי להיות מסוגלת לשרטט אותו בשנייה בודדת."

‍

‍

‍

‍

הרעיון החשוב כאן הוא שאימון מכוון ואפקטיבי יביא אותנו בהכרח לנקודות סבל ולכשלונות, לפני שנחווה את טעם ההצלחה. למרות הסבל והכישלון, עלינו להמשיך ולהתמיד באופן בלתי מתפשר, ללמוד ולהשתפר, כדי להשיג את מבוקשנו.

‍

‍

על הכישלון של אילון מאסק

‍

‍

אילון מאסק הוא דוגמה מצוינת לגריט - יזם שלא צמח בין-לילה, לקח סיכונים גדולים, שילם עליהם מחירים גבוהים ואף פומביים, ועדיין נתפס בעיני רבים כסיפור הצלחה.

מאסק סיפר לאחרונה על ארוחת צהריים בה השתתף בשנת 2009 עם צ'ארלי מאנגר, מי שהיה יד-ימינו של וורן באפט ומשקיע-מיליארדר בעצמו. לדבריו, מאנגר טרח להסביר ליושבי השולחן על כל הדרכים בהן טסלה עומדת להיכשל. מאסק צייץ שזה די העציב אותו בזמנו, אך "אמרתי לו שאני מסכים עם כל הסיבות האלו, ושאנחנו כנראה נכשל, אז בכל זאת שווה לנסות".

זו הגישה של מאסק לעסקים והצלחה: ציפיות נמוכות, סיכון גבוה. או במילים אחרות: מאסק רואה בכישלון כחלק בלתי נפרד ממסע היזמות שלו, ולמעשה - לוקח בחשבון שהסיכוי שלא יכשל בדרך - הוא אפסי. עם זאת, הוא גם מבין שהכשלונות שלו מתבקשים, והם חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה והשיפור, בדרך להשגת היעדים שלו.

מאז הקמתה ב-2002, שיגרה SpaceX למעלה מ-300 טילים לחלל, כ-98 רק בשנה האחרונה. בשנותיה הראשונות, החברה התמודדה עם שיעורי כישלון גבוהים, מה שהוביל רבים ללעוג למאסק ולטעון שהוא מבזבז מיליארדי דולרים, ועתיד להפסיד את כל הונו ולסגור את החברה.

הכל השתנה ב-2010 כש-SpaceX הפכה לחברה הפרטית הראשונה שהצליחה לשגר ולהחזיר חללית בבטחה, לאחר שהשלימה את מסלול ההקפה של כדור הארץ, ובכך סימנה עידן חדש בתעשיית החלל העולמית.

‍

‍

‍

גם בעולם קרנות הון-סיכון, המשקיעים לא מתמקדים בחברה הבודדת, אלא מביטים על כלל חברות הפורטפוליו כמכלול אחד. הסיבה לכך היא שסטטיסטית, רוב הסטארט-אפים נכשלים, אך אלו שמצליחים - עושים זאת בענק, והצלחה אחת יכולה לפצות על יתר החברות ולהבטיח תשואה נאה לקרן ולמשקיעים.

מה שאני רוצה לומר הוא שכשאנחנו לוקחים סיכון, ומתמידים, כנראה שניכשל במשך הרבה זמן עד שבסוף נצליח. זה נכון לגבי כל אחת ואחד מאיתנו, לא רק למשקיעים בסטארט-אפים או "משוגעים" כמו מאסק.

‍

‍

‍להבין מה חשוב לנו

‍

‍

אבל לקרוא על כל אלה - זה לא כיף, לא סקסי, ואפילו קצת משעמם… בינינו, מי מאיתנו רוצה לגלול בפיד שמראה את כל הכשלונות והסבל שקדמו להצלחות האלו? האם אנחנו באמת רוצים לצפות ברילז של שעות העבודה המפרכות, ולשמוע על המחיר האישי ששולם? סביר להניח שלא. גם ככה לרוב האנשים נוח יותר לשתף בנושאים האלו רק אחרי שנחלו הצלחה.

למרות זאת, אם תייצרו קשר עמוק עם היזם המצליח או הזמר שהתפרסם - תגלו מהר מאד שמה שמאפיין את ההצלחה שלהם הוא, בין היתר, קושי רב וכשלונות רבים - ולצד זאת, התמדה מתמשכת ובלתי מתפשרת נוכח אלו.

רובנו למעשה מנסים להימנע מקושי, סבל ומאבק. אבל אם אנחנו באמת רוצים להשיג משהו, יש גבול עד כמה ניתן להימנע מכל אלו: כי אושר אמיתי דורש מאבק.

היכולת שלנו לעצב את חיינו כמו שאנחנו רוצים שיראו לא נקבעת על-ידי הרגשות הטובים בלבד (שאלת ה-"מה אני רוצה מהחיים שלי?"), אלא על-ידי הנכונות שלנו להתמודד עם קשיים וכאב בדרך להגשמה (שאלת ה-"אילו כאבים אני מוכן/ה להכניס לחיי כדי להשיג את מה שאני רוצה?").

אם עדיין לא מצאתם בדיוק את התחום שבו יש לכם עניין אמיתי וגורם לכם להתאמץ עבורו, זה בסדר. הספר "גריט" מעודד יציאה למסע גילוי פרו-אקטיבי, בו אנחנו מחפשים אחר התחום ולא מחכים שהתובנה פשוט תנחת עלינו.

הצעד הראשון לפיתוח גריט מתחיל בשאלות פשוטות:

• על מה אתם אוהבים לחשוב? לאן המוח שלכם נודד כשאתם מפליגים במחשבות?
• ממה באמת אכפת לכם?
• מה חשוב לכם?
• או לחילופין: מה אתם ממש לא סובלים?

ברגע שיש לכם כיוון ראשוני, צללו איתו לעומק: הצטרפו לקהילות רלוונטיות, דברו עם מומחים בתחום, השקיעו בקריאה ולמידה, והכי חשוב - התנסו בו, כדי לגלות אם הוא מעורר בכם הנאה וסיפוק אמיתיים, גם אם לא באופן מיידי. הצלחה אמיתית צומחת מתוך הנאה. אם אתם לא נהנים מהתחום שבחרתם, יהיה לכם קשה מאוד להשקיע את הזמן והמאמץ הנדרשים כדי להצליח.

‍

‍

סוד המצויינות
‍

‍
הכל מתנקז לנקודה אחת, הרלוונטית בעיני לכולנו לא רק בחיינו המקצועיים אלא גם האישיים, בייחוד בתקופה המטורפת הזו: מי שאנחנו והאופן שבו חיינו יתעצבו מוגדר על-ידי הערכים שאנחנו מוכנים להילחם למענם.

זה הכוח המניע שמאפשר לנו להתגבר על אתגרים ומכשולים ולהשיג את המטרות שלנו.

זה מה שמבדיל בין אנשים שמתאמנים קשה ומצליחים להיכנס לכושר, לבין אלו שמוותרים בדרך. אלו שמשקיעים בעבודה וממנפים את הפוליטיקה הארגונית לטובתם יתקדמו בסולם התאגידי, או יצאו להקים עסק משגשג משלהם. אלו שנאבקים עבור חוקים חברתיים חשובים ומצליחים להביא אימפקט חיובי לעולם, שכולנו נהנים ממנו ומודים עליו, לא ויתרו גם כשמערכת המשפט הקשיחה עמדות והדרך נראתה בלתי-אפשרית.
המאבקים שלנו הם אלו שקובעים לא רק את ההישגים שלנו.

הם קובעים מי אנחנו.

כעת נותר לנו רק לבחור אותם בתבונה.

‍

‍

שרינג איז קארינג

מה אני קורא, שומע ומאזין לו ויכול לעניין גם אותך - והפעם, הכל ברוח Grit 🤓

‍

‍

🏆 בחנו את עצמכם: ענו על שאלון אמריקאי קצר כדי למקם את עצמכם על סולם הגריט. אין תשובות נכונות או לא נכונות, הציון שתקבלו משקף את רמת התשוקה וההתמדה שאתם רואים בעצמכם. זו נקודת פתיחה טובה לצאת איתה למסע של שאלות וגילוי עצמי.

📖 תמיד צריך ספר טוב: אני יודע שלא כולם מצליחים למצוא את הקשב בימים אלו (ואולי בעידן הזה) לקרוא ספר מגב-אל-גב, ולכן אם אין לכם אפשרות לקרוא את הספר גריט, אני ממליץ שתקראו את הסיכום המעולה של רועי (צ'יקו) ציקורל, חבר יקר, ממייסדי הסטארט-אפ Masterschool, וקורא נאמן של הניוזלטר, ששם לעצמו למטרה להנגיש ספרים שבעיניו חשובים מאחר ולא לכולם יש זמן להעמיק בהם. תודה על השיתוף ועל היוזמה, רועי.

🎥 סרטון שאהבתי: אחרי שעזבה משרה נוצצת בתחום הייעוץ, אנג'לה לי דאקוורת' החליטה ללמד מתמטיקה תלמידי חטיבה בבית-ספר ציבורי בניו-יורק. מהר מאד היא הבינה שה-IQ לא היה הדבר היחיד שהבדיל בין התלמידים שהצליחו לבין אלו שהתקשו. בהרצאת ה-Ted שלה היא מסבירה את התיאוריה שלה לגבי Grit כחזאי להצלחה.

💡 מאמר מעורר השראה: האם אפשר לאמן אינטואיציה? מאמר קצר ונפלא המגולל את סיפורה של מעצבת האייקונים הידועה פאולה שר, ועוסק בחיבור שבין אינטואיציה מאומנת למומחיות.

‍

שלכם, גיא

‍